יום ראשון, 4 בפברואר 2018

" אַ ײִדישע מאַמע"

[ מתוך ההרצאה : השירים המפורסמים של העם היהודי ]




                                           
זהו ללא ספק השיר היידי המפורסם ביותר. 
השיר אשר חובר ע"י ז'אק יאלן ולב פולאק, זכה להיות מושר ע"י
גדולי האמנים ברחבי העולם כולו. לאו דווקא יהודים.
די אם אזכיר רק כמה, מתוך למעלה מ 50 הביצועים שברשותי :
טום ג'ונס , בילי הולידיי, שארל אזנאבור, ניל סדאקה ואחרים.
הזמר האלג'יראי סלים אל היללי, תרם ביצוע מרשים בערבית.
כמובן לא נישכח את החזן יוס'לה רוזנבלאט שגרם לנו להתרגשות
רבה בביצוע שלו.
אך את הביצוע המרגש מכולם שרה הזמרת היהודיה סופי טאקר .


                                                    סופי טאקר  (1884 - 1966)



היא נולדה ברוסיה בשם סופי קאליש בשנת 1884.
כשהיתה בת שלוש היגרו הוריה והתיישבו בקונטיקט ארה"ב.
בגיל 20 לערך, עברה לניו יורק שם פתחה בקריירה אמנותית. 
אשה לא יפה במיוחד, אך בעלת אישיות בימתית כובשת.

 את השיר "א יידישע מאמע"  הקליטה באולפני "קולומביה" בשנת 1928.
ביצוע שהפך את השיר ללהיט היסטרי. התקליטון עם השיר, נמכר במליוני עותקים.
מה שהביא את כותבי קורות חייה של סופי, לתאר אותה כאחת הנשים הבודדות
באמריקה,שהגיעו "לעצמאות כלכלית . "
קרי : מיליונרית בדולרים, גם אחרי ניכוי מס.
סופי, ציונית חמה ונלהבת נהגה לתרום כספים לפרוייקטים שונים במדינת ישראל.

מה שעורר את ההתרגשות  הגדולה סביב הביצוע שלה, היה המונולוג,
הבא מיד אחרי שסיימה לשיר את הגירסה האנגלית. עברה לשיר אותו ביידיש.
 יש אומרים כי מחבר המלים המקורי ז'אק יאלן עיתונאי יהודי אמריקאי,
היה שותף לכתיבתם.
[על מחבר המנגינה לב פולאק לא מצאתי עד כה חומר כתוב כלשהו.]
אביא כאן לפניכם את דבריה  בתרגומם לעברית:




 
לשמיעת המונולוג והשיר ביידיש, יש להביא את הסַמָן לדקה 2.50 , סוף הגירסה האנגלית של השיר. [ראה תמונה] 
לשמיעת השיר לחץ כאן


"כאשר אני עומדת כאן לפניכם, עולה לפני דמותה של אמי הישישה.
לא אשה מפורכסת, ולא גבירה הדורה.אשה קשת יום,
שחוחה וכפופה מרוב צרותיה.
אך אשה עם לב יהודי טהור ומסירות אין קץ, ניבט מעיניה.

באותה דירת חדר, בה הזדקנה והלבין שער ראשה.
יושבת היא ותופרת, מהרהרת וחולמת על אותן שנים עברו.
כאשר הבית המה, מקולות והמולה של ילדים.
מן המטבח עלו ריחות הפשטידה ותבשילי השבת האחרים.

האמינו לי על דברתי, בביתנו לא חסרה הדלות.
אך מאיתנו הילדים לא החסירה דבר.
את פרוסת  הלחם מפיה, נהגה לחלוק ברצון עם כולנו.
כי למען ילדיה, היתה מוכנה להקריב גם את חייה.

לבד ניקתה, לבד תפרה, לבד כיבסה תוך נענוע העריסה.
עבדה בימים, טרחה בלילות  ותמיד מצאה זמן לחתל תינוק.
זאת היא האמא היהודיה, כמה מאושרים אתם האנשים,
אשר אמכם עודנה חיה. ברכו את אלוהים על כך יומם ולילה .

עם פאתה הנוכרית אל תתביישו
ואל תבקשו להסתירה. עליכם לנשק את ידיה,
לדאוג לשלומה ורווחתה.
התפללו לאלהים, שידאג לבריאותה וישמור על חייה.

האל יכול לזכות אתכם בכל העושר בעולם,
מיליוני כספים, יהלומים, בתים גדולים, יפים.
אך בדבר אחד לא יעשיר אתכם יותר,
זאת השם מעניק רק פעם בחיים.
עד כאן תרגום החלק הדיבורי.



"שירת ה"יידישע מאמע" שבאה אחר כך, השאירה את המאזינים מהופנטים.
בקולה הצרוד מעט מהתרגשות, היא נגעה בנפש כל שומעיה.
 יש אומרים כי ההקלטה בוצעה סמוך לפטירתה של אימה,
מה שהביא לשירתה המרגשת, מלב אל לב.
אני זוכר, כילד, כאשר שמענו את השיר, שררה דממה בחדר ,
איש לא נשאר שווה נפש ואף עין לא נותרה יבשה.
ביקשו לשמוע אותו שוב ושוב. קשה היה להתנתק ממנו.
אמא יש רק אחת וכל אחד יכול היה להזדהות עימה.

 להלן תרגום החלק המושר :
 "... אמא יהודיה, היא ממתיקה את העולם.
אמא יהודיה, כמה מר הוא חסרונה. 
עליכם לברך את ריבון העולם, כאשר היא עדיין נמצאת אתכם,
כמה עצב משתרר, כאשר תלך לעולמה. 

אש ומים תחצה עבור ילדיה,
לא לשמור על ייקרה, תחשב וודאי לעבירה גדולה.
כמה מאושר ועשיר אדם יכול  להיות 
כאשר יש לו מתנת אלוה כזאת.
רק אמא יהודיה ישישה.
אמא שלי. "






את סופו הטראגי של התקליטון עם השיר, אין לי רצון רב לספר כאן.
אך אם הסקרנות מושכת אתכם, אגלה לכם כי ידו של עבדכם היתה במעל.








קופרניקווּס ?

[
הסיפור נכתב באחד הפורומים בהם השתתפתי, בפורטל "תפוז"
 ואיננו מסופר באף הרצאה, מטעמים השמורים איתי...]


שאלתו התמימה, של ג. [ השם שמור במערכת] 
האם מוכר למישהו הביצוע של  "א יידישע מאמע"  מפי סופי טאקר,
העלה חיוך על פני . החיוך הלך והתפשט משמיע קולות חריקה מוזרים
מכיוון הלסת התחתונה, מאיים במהלכו לפרום את המרפס בראשי.
החיוך שהתפשט על פני, התגלגל כרעם ממרפסת למרפסת עד,
ששכן ממול סימן לי עם אצבעו על הרקה - 'שתגעת לגמרי ?'

זה היה האות להפסיק את ההתדרדרות.



את המשך הנזק לגולגולתי  עצרו אפרכסות האזניים, הן שמנעו את חיתוך
ראשי לשני חצאים.
החיוך שכן שם עוד כמה דקות, עד ששרירי הפנים חזרו למהלכם התקין.
רק העיניים המשיכו לדמוע עוד כמה שעות ארוכות.

מצאת את מי לשאול, ג...  מכיר ועוד איך מכיר...
L.O.L גדול.
עשית לי את היום, השבוע, החודש, השנה והיובל גם יחד.

וסיפור המעשה, שהיה, כך היה :

בשנותיה הראשונות של המדינה. כשהתגוררנו עדיין, בבית היין ביהוד
רכש בן דודי, פטיפון ידני מאלה המופעלים בקפיץ.
סיבוב ה"מנואלה" עד השמע ה"קליק." או אז אפשר היה להניח את התקליט
על ה"פלאטה" המסתובבת.
הזרוע עם הראש הבומבסטי והמחט היו צריכים, להיות
מורדים בעדינות אל החריץ, כדי שאפשר יהיה לשמוע  גם מוסיקה.


 
ככל שזכור לי, הביא גם כמה תקליטים, ביניהם של יפה ירקוני,
שמשון בר-נוי וכאלה, אך היהלום שבכתר היה תקליטון של סופי טאקר.
עם הביצוע, איך לא ? של אַ יידישע מאַמע.
מאחר ושירת בבסיס צבאי ליד ראש העין, השאיר את הפטיפון
עם התקליטים למשמרת אצל דודתו. [אמי ע"ה.]
שכח מקיומי בכלל בהחלט.



המאחוטל החביב הזה נכבש על ידי בסערה.
כבר בניסיון הראשון  להפעילו, ייצרתי בום על קולי,
שלא היה מבייש  אף מטוס סילון, אשר לא היה אז עדיין בידי חיל האויר.
בום בום ! לתפארת מדינת ישראל.
אט אט השתפרתי בביצועים. הבומים הלכו ונחלשו עד
שסופסוף ניתן היה לשמוע גם מוסיקה.
הגילוי הגדול מכולם,  השמעתי את השיר לאמי בעת שחלבה את 'מו'
העז האגדתית.
אמי, הוכיחה באותות ובמופתים, שתנובת החלב  עלתה ברבע דלי לפחות.
מה שאישש את הסברה, כי העז הרומניה, היתה בעלת נשמה יהודית טהורה,
עובדה ! וזה בדוק !

כך הצטרפתי, להעלאת תנובת החלב במשפחה. הייתי מניח את הפטיפון
על מעקה המרפסת,
משמיע לאם ולעז, את השיר הגדול מכולם בביצוע הצרוד משהו של סופי טאקר.



והנה באחד הימים, לאחר שהתקליטון סיים את מהלכו והשתתק,
מיהרתי לצאת לעיסוקי החשובים באמת.
לשחק עם שתי הגדיות, לפתח מרדף אחרי צ'יפה התרנגולת היחסנית.
או, להתגרות בבני השכנים, ממוצא מזרחי, בקריאות "שוואַרצע חיות ".
 [לבטא חַיֶהס]
שכחתי את הפטיפון והתקליטים על המרפסת הפתוחה,
בכלל לא לקחתי בחשבון כי השמש, שזרחה ממזרח,
תתעכב לכמה שעות מיותרות, בצד דרום.
ממש לא היה בתכניות שלי - לגמרי !
הנזק שנגרם לתקליטון היה חמור עד קטלני. מצורה שטוחה וחלקה,

התרוממו השוליים, בצורת עקלתון, מדמים מסלול, מסעיר של רכבת הרים.
ההסבר שנתתי על זריחת השמש וכו' וזו בכלל לא אשמתי כל מה שקרה,
התקבל בצחוק לעגני על ידי אחותי הבכורה. הפרופסורית הקטנה,
הטיחה בי בלעג :
לא השמש היא שמסתובבת, מסביב למרפסת, אלא המרפסת היא,
שהסתובבה אל מול השמש, יחד עם כל כדור הארץ.
אפילו קופרניקוס ידע על כך !
- קופרניקוווּס ? [קופרניק מה ?] שאלתי.
- קופרני-קוס , קופרני-קוס  חזרה שוב ושוב על השם.
הוסיפה מני וביי  - הוא היה פולני !
פולני עם שם ערבי ? התפלאתי. איזו מצחיקה אחותי...

כל הנסיונות להפעיל את התקליטון עלו בתוהו.
ראש המחט הכבד, ניסה, לשווא, להצמד אל החריץ.
דומה כאילו סופי טאקר, ילדה טובה  ניו יורק, רוכבת על פר משתולל, אריזונה. 


משמיעה קריאות הפתעה ומחאה, כל אימת שהמחט פגעה בפין המרכזי,
של הפטיפון. וויייי  קולני כזה, כאילו בזה הרגע איבדה את בתוליה...
נסיונות של הורי ליישר את התקליטון בהנחתו מתחת למזרון. עלו בתוהו.
צורתו החדשה נצרבה בשמש, לנצח.
כך יצא לי שם של פרחח ידוע במשפחה. האיש שקילקל את התקליטון
 של סופי טאקר !
אל נימות הבוז שצברתי, נוספה גם נימת הלעג, על הבורות שהפגנתי
בעניין מהלכה של השמש.
מפגן חוסר הידע שהוכחתי  באותה תקרית אומללה טרם מלאו לי
חצי עשור שנים, הותירה בי צלקת בל תמחה.

ניסיתי לתקן זאת במהלך חיי להשלים השכלה. בקושי רכשתי תואר ראשון
אחד ויחיד.
גם זאת תוך שימוש באביזרים ועזרים טאקטיים. מה שלא ידעתי למבחן
בעל- פה, ידעתי ב- עלפתק.

נחמה פורתא, לפחות את השיר הצלחתי להשיג 50 שנה מאוחר יותר,
אשלח אותו לבן דודי עם צוו פיוס .
 

אחותי לעומתי, לא מפסיקה לצבור תארים אקדמאיים.
למרות שהיא מאד עסוקה כאם לארבע בנות וסבתא לשבעה נכדים,
היא כל הזמן מתכוננת לבחינות.
גם אם אני מתקשר אליה לשאול אותה, מה השעה ?
היא עונה לי תמיד: - אני עסוקה עכשיו, תתקשר אלי בסוף הסמסטר.
אז לידיעתך אוחתי'לה. אף על פי כן, נוע תנוע !
ביקרתי בביתנו הישן ביהוד, המרפסת עדיין נותרה במקומה.
כמה ענפים של צמח מטפס מסתירים אותה, אך היא לא הלכה לטייל
לשום מקום.



לעומת זאת השמש ממשיכה לעלות ממזרח, זורחת משך היום מדרום.
שוקעת במערב, ממש מאחורי הדולפינריום בתל אביב.
יש לי לפחות אלפיים עדויות מצולמות על כך.

אהה, שוב את מתחילה להטיף לי קופרניקוס ?
מצידי, האינקוויזיציה יכולה לשרוף אותו על המוקד.
פולני.



בשולי הדברים,
לפני כמה שנים מחק ה-  tube you כמה מאות אלפי סרטונים מן האתר,
מאחר ולא הגיעו לעמק השווה עם בעלי הזכויות, בעניין עלות
זכויות היוצרים שיש לשלם עבורם.

השיר "א יידישע מאמע" בביצוע של סופי טאקר, היה ביניהם.

בעלי הזכויות העדיפו מן הסתם, להסתפק בתמלוגים ממכירת התקליטון
אשר נמכר עדיין, כך מסתבר, בחנויות התקליטים ולא לקבל תשלום
בגין פרסומו באינטרנט.


נאלצתי אז, למחוק את הפוסט מתוך חוסר רלבנטיות. כי הקישור לשיר אבד.
לאחרונה, חזר הביצוע המושר ומופיע שוב ב you tube -  .

כולל סרטון מן התקליטון המקורי, המונח על צלחת הפטיפון.

לפי כמות הרעשים והחריקות הוא ידע ימים טובים יותר,

מה שבטוח זה לא  התקליטון "שלי." - "שלי" היה טוטאלוס גמור.








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה